שירות מילואים בישראל, היה מאז ומעולם בליבת הזהות של ה"ישראלי.ת" הקשר הייחודי של הצוות מהצבא, השייכות, המשמעות, ההיכרות "זו כמו משפחה שניה או לפעמים ראשונה" שמעתי לא פעם. בשילוב עם המשמעות והערך שיש בתרומה לביטחון המדינה יש כאן קשר עמוק ועז בין אדם לתפקידו ולקבוצת השייכות שלו.
בשנתיים אחרונות החוויה הזו מתעצמת כשמדובר בשרות מילואים בסביבת מלחמה עצימה ומתמשכת. זו טומנת בחובה אתגרים רבים שמשפיעים על הלוחמים ובני משפחותיהם במובן הפיזי, ובאופן הרבה יותר עמוק ונסתר במובן הרגשי והנפשי. כאשר הלוחמים חוזרים הביתה, המעבר משדה הקרב חזרה אל חייק המשפחה מביא עימו דיסאוננס רגשי עמוק, כמו קיימים שני עולמות, והדרך היחידה להצליח לחיות בשניהם היא מנגנוני ניתוק ופיצול. אסטרטגיות התמודדות שישרתו את הלוחם בשדה הקרב ויאפשרו לו להיות במיטבו כלוחם יגרמו לו, לאוהביו ואהוביו בבית לחוש שהוא זר בביתם ושהוא מרחיק אותם מעליו, נמנע ומסוגר, פונקציונלי במקרה הטוב קצר וכועס ואפילו תוקפני במצבים קשים, והקונפליקט הנבנה בין הנאמנויות והזהויות משפיע מאוד על כל בני המשפחה.
המעגליות של התהליך מאתגרת בפני עצמה, התנועה של היציאה מהבית והחזרה אליו יוצרת עמימות וחוסר וודאות מתמשכת, נוכח נעדר או נעדר נוכח, אלה משפיעים באופן מהותי על היכולת של המערכת המשפחתית לשאת את המצב המשונה. מערכת מבקשת לעצמה יציבות, זה בבסיס הקיום שלה, כשזו נמנעת ממנה באופן עקבי המערכת תפעל לשמר את עצמה.
בנוסף אנחנו מזהים שהמשרת.ת במילואים אינם היחידים שמתמודדים בשדה הקרב, עבור בן או בת הזוג, הוריו וילדיו, החיים שבשגרה הפכו גם הם לסוג של התמודדות מורכבת מאוד. ימים ארוכים של מטלות ומשימות אין סופיות שמונחות על כתפי בן.ת הזוג, עומס מנטלי, גופני ורגשי. געגוע גדול, מצבי אי וודאות מתמשכים, ופחד עמוק וקבוע לאורך זמן לשלומו ואפילו לחייו.ה של האהוב.ה. הילדים במאמץ להסתגל לתנודתיות בחיי המשפחה בניסיון להתאים את עצמם למצב ולהורים מגוייסים.
להצליח להסתדר לבד זה נפלא, להצליח להסתדר לבד לאורך זמן, יוצר עולם חדש שאליו חוזר.ת משרת.ת המילואים לעולם זר ושונה מזה שעזב.
בשאיפה לאיזון, תפעל המערכת המשפחתית, למצוא את הפתרון הנכון ביותר עבורה ותתעקש לשמר אותו ואת עצמה, המפתח לראות את ההשפעה של המצב על המערכת נמצא בהתבוננות על היחסים ומעגלי ההשפעה בין האנשים.
גישה טיפולית משפחתית מערכתית תספק מסגרת התבוננות קצת שונה על המצב ותאפשר "פיזור" של הנטל הכבד שמונח על כתפי כל אחד מבני המשפחה. מעצם ערכיה הבסיסיים של הגישה היא בוחנת השפעות ההדדיות, דפוסי ההתנהגות בין האנשים, דינמיקות ואינטראקציות, תפקידים ושחזורים. בטיפול המערכתי נבחן יחד עם בני הזוג את המציאות המאתגרת כפי שהיא היום, ובאותה נשימה נזהה ונאתר משאבים ואסטרטגיות זוגיות ומשפחתיות קיימות מן העבר לשימוש בהתמודדות עם השינויים.
ניתן להתבונן על הזוג או המשפחה דרך "העדשה" של משולשים במערכת כפי שמורי בואן מתאר. בואן מדבר על הפגת מתחים זוגיים באמצעות משולשים. כשהמתח גובר בין בני זוג, יפעל אחד מהם או שניהם להפגתו באמצעות הכנסת גורם נוסף לתוך הקשר. לפעמים יהיה זה בן משפחה קרוב (הורה, ילד, אח/ות) לפעמים משהו אחר.
המתח קשור בדר"כ בקונפליקט הפנימי של האדם בין הרצון הבסיסי להיות אינדיבידואל מובחן לבין הכמיהה הראשונית להיות חלק, להיות שייך ומשמעותי. בימים רגילים זהו קונפליקט קיים שמקבל מענה בתוך מערכת מתפתחת. בימים שאנו חווים היום, הוא מתעצם באופן דרמטי ונושא המובחנות והשייכות מייצר מאבקים עמוקים אצל כל אחד מבני הזוג. עניינים של זהות, מחוייבות וסכנת מוות הופכים את ההתמודדות לרבת רבדים ורבת פנים.
המטרה במעשה המשלש היא להפיג את המתח בתוך הקשר תוך ניסיון לעקוף את הסיבות שבעטיין הוא מתעורר. בשנתיים האחרונות אני מזהה שילוש מסוג אחר, הוא מתרחש כשצלע השלישית היא "שירות המילואים" – על כל החוויה המורכבת והמשמעותית שהם מביאים עימם ו"החד-הוריות הכפויה" של בן או בת הזוג.
האסטרטגיות שבהם ינקטו בני הזוג על מנת להקל על המתח יהיו מגוונות – האשמות, הבעת כעס ותסכול הקיימים בקשר בתוך ועוד לפני המלחמה, הרחקה ודחיה, כל אלה על מנת להקל את הכאב והצער שנצבר. בטיפול הזוגי, המילואים שהתווספו כצלע שלישית יוכלו להפוך מגורם מרחיק לגורם מווסת במתחים הזוגיים. הבנה זו מאפשרת למטפל הזוגי המערכתי להשתמש בצלע השלישית כגשר בין השניים ולא כגורם מרחיק. באמצעות מרחב מאפשר לברור סקרני מיטיב תתאפשר קרבה ואינטימיות בין בני הזוג.
המטפל המערכתי מעורב, נוכח פעיל בחדר, לפרקים נושא בנטל עם המטופלים בחדר הטיפולים ומאפשר באמצעות נוכחותו להקל גם במעברים מורכבים וקיצוניים במיוחד.
בתהליך העבודה הזוגית/המשפחתית אנו פועלים באופן ספיראלי.
חוקרים יחד ולומדים עוד ועוד חוויות שעברו בני הזוג בנפרד וביחד מקשיבים להם יחד באוזניים קרויות, עושים מקום לחוויה מחלצים רגעים של כאב אובדן וצער ומפנים מקום להרחבה של הסיפור ולהזדמנות להיות יחד במקומות הכואבים.
בשלב הראשון ההזמנה של המטפל תהיה מכל אחד מבני הזוג לעשות מקום לחוויה האישית שלהם – מה קרה לכם בתקופה הזאת. ספרו את הסיפור שלכם, האחד מספר את עצמו והשני ישמש לו עד – חוויות שנחוו בבדידות, בתחושת אשמה או בושה מקבלות מקום בתוך הקשר, מקבלות תיקוף והכרה – סיפור מפוצל הופך לתמונה שלמה.
האתגר – להקשיב לסיפור בסקרנות, להכיר את המפה החדשה שנוצרה בזהותו.ה של בן.ת הזוג בזמן המלחמה.
בשלב השני נזמין את הזוגיות שלהם לחדר, לכל זוג יש שלישי נוסף, הקשר/הזוגיות היא שלישי נוסף שאפשר להישען עליו, להיעזר בו, לתת לו להיות עבור כל אחד מאיתנו יחד עם האחר כדי לצלוח את המעברים הקשים. לכל זוג יש יכולות, מיומנויות וכוחות שנולדו בתוך הקשר הזוגי המיוחד שלהם. המטפל הזוגי יזמין את בני הזוג להישען על הקשר והכוחות שהוא מביא עימו על מנת לצלוח את הפחד מלהתקרב אחד אל השני ולהתמודד יחד עם הקושי ופחות להיאבק אחד בשני.
האתגר – ברגעים האלה יש לפעמים רצון "לרוץ קדימה", לדלג על החוויה הקשה שתהיה בחדר, להתמקד בעוצמה ובמסוגלות. ככל שיוכל המטפל להתעקש באהבה וברוך על הזכות של כאב, צער ופחד להיות חלק ממסע כך היכולות והעוצמה של הקשר תהיה מבוססת יותר, כך יבנה חוסן זוגי.
בשלב השלישי נזמין את הזוג להתקרב אחד אל השניה ולהתבונן על "תקופת המילואים" ביחד כחלק בלתי נפרד ממי שהם היום. להזמין את הזוג והזוגיות שלהם להכיר את השריר הזוגי החדש שנולד בעקבות החוויות. להזמין אותם לספר את הסיפור החדש שלהם, כשאירועי המלחמה על כל השלכותיה שזורים בסיפור הזוגי ובעוצמת היחד שנולדה מתוך האתגרים וההתמודדויות.
האתגר – ההסכמה להתבוננות אינטגרטיבית על התקופה.
כך, באופן נחוש מחויב והדדי, בתהליך עקבי ומתמשך, הסיפורים של כל אחד מבני הזוג יהפכו מוכרים לשניהם. הרחבת התמונה והעמקתה תאפשר תחושת שייכות וקרבה מתחדשת לעומת הפיצול והניתוק שהיה תקופה ארוכה מנת חלקם מפאת הנסיבות הקשות.
