הממד הפסיכולוגי והממד המערכתי/מיבני משלימים זה את זה לכדי תפיסה כוללת של החוויה האנושית.
הממד הפסיכולוגי מכוון אל החוויה האישית והממד המערכתי מתבונן בארכיטקטורה של יחסים. הגדרת "הבעיה" וה"פיתרון" תלויים בממד ממנו עובד המטפל. הנה דוגמא: מטופל משתף שבחופשות משפחתיות, הוא מאבד נוכחות כאשר הוא רוצה לעשות דבר אחד וזוגתו וילדיו המתבגרים רוצים דבר אחר. בצר לו וכפיתרון למחלוקת הוא מבקש מזוגתו לעבור לצד שלו. כלומר לחבור אליו ולגבש תוכנית מוסכמת על שנייהם שאיתה יחזרו אל הילדים בבחינת החלטתה של היחידה ההורית. בת הזוג מסרבת, היא אומרת לו שהילדים מספיק גדולים על מנת שכולם יחד יעשו שיחה גלוייה על המשאלות של כל אחד ופיתרון שיכוון למכנה משותף. המטופל רואה בהצעת בת הזוג העמקה של השסע שכבר מתרחש בינו ובין שאר המשפחה ומאשים אותה בחוסר נאמנות. הממד הפסיכולוגי של החוויה יגדיר את ה"בעייה" כבדידות, תחושת ביטול, היותו של המטופל שקוף בעיני עצמו ובעיני משפחתו. טיפול הממוקד בחוייה הפסיכולוגית יחקור את שורשי החוויה המשתחזרת לנגד עיני המטופל ייתן תוקף לכאב ותוקף לפיתרון הפסיכולגי: רצון המטופל לחזק את עצמו דרך קירוב בת הזוג וחיזוק יחידת ההורים אליה הוא משתייך בתמיכתה המובנת מאליה של בת הזוג. התנגדות בת הזוג לפיתרון ניתפסת גם היא כבעייה כי היא נוטשת את המטופל ובהתנגדותה גם חותרת תחת הסדר ההיררכי "הנכון." ראייה מערכתית משלימה תנגיש למטופל ממדים נוספים של החוויה הפסיכולוגית שלו שלא נגישים לו כאשר הטיפול מתמקד רק בסבל ובכאב שלו. יותר מכך, ראייה מערכתית תגדיר אחרת את הבעייה והפיתרון. הממד המערכתי יראה למטופל שבעוד שהוא פותר את בעיית הבדידות דרך הצמדה של ההורה השני אליו, הוא מייצר מבנה נוקשה שבו רק ההורים קובעים והילדים שהם כבר מתבגרים לא מייצרים פתרונות משל עצמם. תפיסה מערכתית יכולה להראות למטופל שהוא מבקש מבת הזוג לפלס לו מקום במשפחה דרך סמכות הורית. תפיסה מערכתית תראה את הבעייה כמצב של קונפליקט בין אחד מחברי המערכת המשפחתית ושאר החברים ואת הפיתרון כהכפפה של המערכת לצרכיו דרך שימוש בקלף הסמכות ההורית. המטופל מכפיף את בת הזוג והילדים אליו כדי שלא ייפגש עם הכאב שלו. במקום "להיסתכן" ביצירת ערוץ ישיר אל הילדים דרכו יחלוק את צרכיו אך גם יגלה גמישות, המטופל מייצר ארכיטקטורה של יחסים שמיועדים בראש ובראשונה להגן עליו. במקום לעבור דרך הפגיעות שלו לכיוון מערכת יחסים הדדית ומתחשבת עם זוגתו והילדים. המטופל מתקבע בעמדת הניגזל שצריך להתחשב בו. באופן הזה הוא יוצר תלות בסביבה שלו כמי שזקוק להכרה ואישור במקום למצוא אותם בתוכו. הבעייה והפיתרון כפי שמנוסחות פעם דרך השפה הפסיכולוגית ופעם דרך השפה המערכתית מספקות למטופל ולמטפל מצע נהדר לעבוד ממנו.
